במשל העובדים והכרם, האם אתה יודע מהי כוונתו של אלוהים?

ג'אנגשין

ערב אחד, כשישבתי אל שולחני לאחר שהתפללתי אל אלוהים, קראתי את המשל שסיפר ישוע בבשורה על פי מתי 20:1-6. כפי שנאמר, מלכות השמיים משולה לבעל אדמה המעסיק עובדים בכרם שלו. בין אם הם הגיעו לכרם עם עלות השחר, בין אם הגיעו בשעות הצוהריים ובין אם אחר הצוהריים – שכרם היה זהה. כששמעו על כך העובדים שהגיעו עם עלות השחר, הם רטנו בפני בעל האדמה אך הוא השיב: : "האין זו זכותי לעשות בכספי כרצוני? שמא עינך צרה על כך שאני טוב?' כך האחרונים יהיו ראשונים, והראשונים יהיו אחרונים" (מתי כ' 15-16). לאחר שקראתי שורות אלה מספרי הקודש, קימטתי את מצחי ולא יכולתי שלא לחשוב: "האם זה סביר לטעון שאלה שמנהיגים את אמונתם באלוהים מזה זמן רב, שזונחים יותר ושמשקיעים יותר מעצמם למען האל, שעומלים ושעובדים במשך שנים רבות יותר – צריכים לזכות בגמול רב יותר מאשר אלה שבאים אחריהם? עם זאת, בכתבי הקודש כתוב שהשכר זהה עבור אלה שמגיעים מוקדם ומאוחר. האין אלוהים מגלה העדפה מכוונת כלפי אלה שבאים מאוחר?" חשתי כאילו איני מבין את המילים; לא הבנתי מה היתה כוונתו של אלוהים כשאמר דברים אלה.

יום אחד נתקלתי באחד מחבריי לכנסייה, ובעודנו משוחחים סיפרתי לו על הנושא שבלבל אותי מזה שנים כה רבות. חברי לכנסייה אמר: "גם אני מצאתי את עצמי באי-הבנה כזו. תמיד כשלתי בהבנת רצון האל, ורק לאחרונה – כשקראתי ספר מסוים – הבנתי את ההיבט הזה של האמת. במקרה הבאתי היום את הספר, בוא נקרא בו יחד." בזמן שאמר זאת, חבר הכנסייה שלף ספר מתוך תרמילו והקריא לי את הקטע הבא: "לא משנה כמה אתה מסוגל לקבל, לא משנה כמה שמעת, כמה הבנת, כמה אתה מביא לידי ביטוי בחייך וכמה אתה משיג – ישנה עובדה אחת: האמת, הדרך והחיים של אלוהים מוענקים בחינם לכל אדם ואדם, וזה הוגן כלפי כל אדם ואדם. אלוהים לא יעדיף איש על פני רעהו מכיוון שאדם מסוים הוא מאמין חדש, משום שהחל להאמין רק לפני חודשים ספורים, או משום שאדם שמאמין מזה שנתיים, עשר שנים או עשרים שנה. אלוהים גם לא יתייחס לאף אחד בצורה שונה בשל גילו, מראהו החיצוני, מינו, המשפחה שבה נולד או הרקע המשפחתי שלו. כל אדם ואדם מקבל את אותו הדבר מאלוהים. אלוהים אינו גורם לאיש להשיג פחות או להשיג הרבה יותר. הדברים הוגנים וסבירים כלפי כל אדם ואדם. אלוהים מספק לבני האדם את צרכם בזמן ובצורה פרופורציונלית. הוא אינו מאפשר להם לרעוב, לסבול מקור או מצמא" ("האדם הוא המוטב הראשי של תוכנית הניהול של אלוהים"). כשסיים להקריא, חבר הכנסייה המשיך ואמר: "בעבר גם אני חשבתי שאם אותם אנשים האמינו באלוהים מזה זמן רב והשקיעו יותר למענו, הם יתוגמלו במידה שווה כמו אלה שהאמינו באל במשך זמן קצר והשקיעו פחות למענו. במקרה כזה, האין אלוהים מגלה משוא פנים? אחרי שקראתי את הדברים האלה, סוף סוף נפטרתי מאי-ההבנה שהיתה לי ביחס לאל. כפי שנראה, אלוהים נוהג בכל אדם באופן הוגן והוא אינו מגלה העדפה לאיש – בין אם הם מאמינים חדשים ובין אם האמינו באלוהים במשך שנים רבות, וללא קשר לרקע המשפחתי שלהם, למראה החיצוני שלהם, וכו'. אלוהים תמיד צייד כל אדם בהתאם לצורכיו. הדבר זהה לאמת שאלוהים מעניק לנו כשהוא מבצע את עבודתו להושעת האדם, וגם זהה מבחינת הסביבה וההזדמנויות שהוא מארגן עבור כל אחד מאיתנו. השאלה אם אנו מסוגלים בסופו של דבר לזכות באמת או לא, תלויה בשאלה אם אנו אוהבים את האמת ועוסקים בה; אם אנו מסוגלים להנהיג את דברי האל או לא; ואם אנו מסוגלים לבצע את חובותינו כמיטב יכולתנו לפי רצון האל ודרישותיו. אם איננו אוהבים את האמת ולא עוסקים בה – לא נוכל לעשות את הדברים שאלוהים הפקיד בידינו ובהתאם לרצונו. כך, כשניתקל בדברים שאינם תואמים את השקפותינו, לא ננסה להבין או לחפש את רצון האל. במקום זאת, נסתמך על הניתוחים שלנו אנו, עד כדי כך שאפילו נשגה בהבנתו את אלוהים ונאשים אותו. אלה שעושים זאת – אפילו אם האמינו באלוהים במשך שנים רבות, עמלו ועבדו הרבה – בסופו של דבר לא ישיגו דבר. בעיני האל אנשים אלה הם עושי-רשע, ואלוהים לבטח יסלק ויעניש אותם. אם כן, ישנם כמה אנשים שלמרות שהאמינו באלוהים במשך תקופה קצרה, לבבותיהם צמאים לעיסוק באמת. בכל פעם שהם מתמודדים עם דברים, הם מסוגלים להתפלל לאלוהים לעתים קרובות ולחפש את האמת. וברגע שהם מסוגלים להבין את רצון האל, הם מנהיגים אותה לפי דברו וטבעם המושחת משתנה בהדרגה. הם צועדים בעקבות האל, זוכים באמת ומביאים לידי ביטוי אנושיות נורמלית. אנשים כאלה יזכו ביעד סופי טוב.

"חשבתי על כך שכאשר אלוהים הוביל את בני ישראל ממצרים אל המדבר, אותם גברים חסונים וכל ה'לוחמים' התמירים שאנשים העריצו – לא חיפשו את רצון האל ואפילו התלוננו בפניו. לבסוף הם מתו במדבר. מנגד, נשים וילדים בעלי צייתנות טהורה, שהנהיגו הכול לפי דבר האל ונשמעו לריבונות האל ולהסדריו – לבסוף נכנסו לארץ כנען הטובה. בנוסף, ראשי הכוהנים היהודיים, הסופרים והפרושים הכירו את כבי הקודש והיו בקיאים בחוק. חלקם אפילו חצו אוקיינוסים ויבשות כדי להפיץ את בשורה, והרגישו שהם אלה שהאמינו באלוהים במשך הזמן הרב ביותר ושעמלו ועבדו עבורו יותר מכול, ולכן הם מוסמכים לקבל את פני המשיח ולהיבחר בידי האל. עם זאת, כשישוע אדוננו הגיע כדי לבצע את עבודתו, הם זיהו שדברי ישוע אדוננו נאמרו מתוך סמכות ועוצמה, אך הם היו עקשנים ויהירים – הם סרבו להניח בצד את עמדותיהם ולחפש את האמת. יותר מכך, הם סרבו לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים, ואף ניצלו את הידע שלהם בכתבי הקודש כדי לגנות את עבודתו החדשה של אלוהים ולהתנגד לה. בסופו של דבר, בשביל להגן על מעמדם ופרנסתם, הם מסמרו את אלוהים אל הצלב וכך זימנו לעצמם את קללותיו של אלוהים ואת עונשיו. אולם, בכל הנוגע לתלמידים שבחר אלוהים ולכל היהודים שעקבו אחר האל, וכן האנשים מכל האומות שמחוץ לגבולות ישראל – למרות שהם לא האמינו באלוהים במשך זמן רב כמו הפרושים ולא ידעו כה הרבה על כתבי הקודש, והם אף לא עמלו או עבדו, לא חצו אוקיינוסים ויבשות כדי להפיץ את הבשורה כפי שעשו הפרושים, לבבותיהם עדיין עבדו את אלוהים. משום שהם צמאו לאמת וחיפשו אחריה, הם זכו בישועה מאלוהים.

"מכך ניתן לראות שאם אנו קובעים איזה אדם מוסמך לקבל גמול וברכות מאלוהים לפי משך הזמן שהוא האמין באלוהים, כמה אנרגיה השקיע לאלוהים וכמה עמל ועבד – השקפה זו אינה תואמת את האמת. זוהי דרך חשיבה שגויה. אלוהים בהחלט אינו מזכה, מעניש או קובע את סופם של אנשים על בסיס גורמים חיצוניים אלה. מנגד, הוא בודק אם קיבלנו את האמת מתוך אמנותנו באלוהים, ואם אנו אנשים שעוקבים אחר רצון האל. הדבר זהה לנאמר בספר:"אני קובע את ייעודו של כל אדם לא על סמך גילו, בכירותו, מידת סבלו, ולא כל שכן על סמך המידה שבה הוא מעורר רחמים, אלא על פי החזקתו באמת. אין ברירה אחרת" ('עליכם להכין מספיק מעשים טובים למען ייעודכם'). "בעיני אלוהים, בין שבן אדם הוא דגול או חסר חשיבות, כל עוד הוא יכול להקשיב לאלוהים, להישמע להוראותיו ולמשימה שהוא מפקיד בידו ויכול לשתף פעולה עם עבודתו, רצונו ותוכניתו של אלוהים, כדי שרצונו ותוכניתו של אלוהים יוכלו להתבצע באופן חלק, הרי שההתנהלות הזו ראויה להנצחתו וראויה לברכתו. אלוהים נוצר בני אדם כאלה והוא מוקיר את מעשיהם ואת אהבתם וחיבתם כלפיו. זו גישתו של אלוהים" ('עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'').

"שני קטעים אלה מסבירים בבירור את התקנים שלפיהם מודד אלוהים את האדם, ואת יחסו של אלוהים כלפי האדם. לאלוהים יש טבע צודק וקדוש, הוא הוגן ונטול פניות ביחס לכל אדם. אלוהים לא בודק אם מעמדו של אדם גבוה או נמוך; הוא לא מתעניין ברמת הוותק של אדם, בכמות הזמן שהוא האמין באלוהים, או בכמות הסבל שחווה. במקום זאת, אלוהים בודק אם האדם עוסק בחיפוש אחר האמת, אם הוא אדם שאוהב את אלוהים ושלבו נשמע לאלוהים, אם זהו אדם שמסוגל להתחשב ברצון האל ולרצותו בכל דבר, ואם זהו אדם שיוכל בסופו של דבר לזכות באמת דרך אמונתו באלוהים. לגבי אלה מאיתנו שמאמינים באלוהים – בין אם אנו כמרים, זקנים או מאמינים רגילים – מי מאיתנו שצמא לאמת ומחפש אותה, שהוא ענו וצייתן, מסוגל לזכות בנאורות מאלוהים. אדם כזה גם מסוגל לקבל את ברכתו של אלוהים בדיוק כמו אלה שבאו לכרם באיחור. כל מי שמאמין באלוהים במשך זמן רב אך לא עוסק באמת; מי שנצמד לרעיונות מופרכים וחי לפי השקפותיו ודמיונותיו; מי שמתנשא ומתפאר בוותק שלו – אין זה משנה כמה הוא סובל וכמה הוא משקיע מעצמו, וגם לא כמה מוסמך הוא. בסופו של דבר הוא לא יזכה באמת והוא יסולק. זוהי עובדה שאיש אינו יכול לשנות, וכך קבע טבעו הצודק של אלוהים."

כששמעתי את השיתוף של חבר הכנסייה, הבנתי שאין זה משנה כמה עבודתו של אלוהים אינה תואמת להשקפות האדם – אלוהים עדיין צודק. איננו יכולים להיות בררניים או להטיל ספק בכל דבר אלוהים עושה; עלינו להיפטר מהשקפותינו, לחפש ולהישמע. זה בדיוק כמו שנאמר בדברי האל : "כל מה שאלוהים עושה הוא צודק. אמנם אינך מסוגל לגלות זאת, אך אסור לך לחרוץ משפט כאוות נפשך. אם הדברים נראים לך לא הגיוניים או שיש לך השקפה כלשהי בנוגע אליהם, ואם בעקבות זאת אתה אומר שאלוהים אינו צודק – כאן טמון חוסר ההיגיון הגדול ביותר" ("כיצד להבין את טבעו הצודק של אלוהים"). אלוהים צופה אל תוך עמקי לבנו, אלוהים מבין אותנו לעומק, אלוהים יודע יותר טוב מכול מי באמת מאמין בו ומי אוהב את האמת, ומי צבוע ומתעב את האמת. אלוהים לא קובע את סופנו לפי משך הזמן שהאמנו בו או לפי כמות העבודה שביצענו למענו, אלא לפי השאלה אם אנו אוהבים את האמת במהותנו, ואם אנו מסוגלים בסופו של דבר לזכות באמת דרך אמונתנו באלוהים. זה באמת כל כך ראוי! עכשיו אני רואה שהשקפתי לפיה "אלוהים העדיף את אלה שבאו מאוחר בכך שהתיר שכר שווה לאלה שהגיעו לכרם מוקדם ולאלה שהגיעו מאוחר" היתה שגויה!

תודה לאלוהים על שפתר את החידה הזו שבלבי. כל התהילה לאלוהים!

פוסט בנושא דומה

  • על דוד: מדוע דוד מלך ישראל היה אדם שעשה כלבבו של אלוהים

    דוד המלך נהנה מתמיכתם של בני ישראל המסורים, אולם משום שהביא להריגתו של אוריה ולקח לאישה את אשתו בת-שבע, אלוהים העניש אותו. אם כן, מדוע בהמשך שיבח אלוהים את דוד וראה בו אדם העושה כלבבו של אלוהים?

  • מה שיש להבין אודות עבודתו של אלוהים בעידן החוק

    אם נרצה לסכם במילים ספורות את המשמעות המהותית של עבודתו של אלוהים במהלך עידן החוק – אלוהים לימד בעבודתו את בני האדם כיצד לחיות בעולם הזה, לאחר שאלוהים ברא את האנושות. עבודתו של אלוהים בעידן החוק שמה דגש עיקרי על המשמעות המהותית של "הכוונה".

  • למה ישוע אדוננו העניק לפטרוס את המפתחות למלכות השמיים

    יאנג קינג בלבול מקריאת ספרי הקודש כשהתעוררתי בבוקר אחד, התפללתי ופתחתי את ספרי הקודש במתי 16:19, היכן שישוע אדוננו אומר לפטרוס: "ואני אתן לך את המפתח…

  • סיפורו של שלמה המלך: ברכות אלוהים לשלמה המלך וחרון אפו כלפיו

    בספרי הקודש מסופרששלמה המלך קיבל מאלוהים ברכות גדולות ושהודות לכך הוא נעשה למלך החכם ביותר בכל ההיסטוריה. ממלכת ישראל זכתה לשגשוג וצמיחה חסרי תקדים בתקופת שלטונו. עם זאת, שלמה המלך הביא על עצמו את חרון אפו של יהוה אלוהים כאשר נעשה לאדם מושחת, ולכן אלוהים דחה אותו וגינה אותו. לאחר מותו, ממלכת ישראל התפלגה. אם כך, כיצד נוכל לדעת מהו טבעו של אלוהים מתוך שתי עמדותיו השונות כלפי שלמה? מה אלוהים מנסה ללמדנו מכך על רצונו? הבה נחקור יחד את סיפורו של שלמה.

  • נאורות מסיפורו של שלמה: הנתיב המבחין בהבדל בין המשיח האמיתי לבין משיחי שקר

    מאת שו פן בזמני הפנוי, קראתי באינטרנט סיפור על המלך שלמה. מלך ממדינה שכנה נתן לשלמה כמתנה, שתי סלסלות פרחים בלתי רגילים ונדירים. הפרחים בסלסלה אחת היו…