אני מוכנה לקבל את הפיקוח של כולם

שיאנשאנג, עיר ג'ינג'ונג, מחוז שאנשי

עד לפני זמן לא רב, בכל פעם שהייתי שומעת שהמנהיגים הבכירים מגיעים לכנסייה, הייתי מיד מרגישה שאני מעט חולה. לא חשפתי את רגשותיי ברבים, אך לבי היה מלא בהתנגדות סמויה. חשבתי: "עדיף היה שאיש מכם לא היה בא. אם אתם בכל זאת מגיעים, לפחות אל תשקו עמי את הכנסייה. אם תעבדו בכנסייה, אהיה מוגבלת ולא אוכל לשתף." מאוחר יותר, המצב החמיר עד כדי כך שממש שנאתי כשהם באו. גם במצב זה, לא חשבתי שמשהו לא בסדר אתי וברור שלא ניסיתי להכיר את עצמי בהקשר של מצב זה.

יום אחד, קראתי את הפסקה הבאה מתוך הסדר העבודה: "תקנים לגבי חובות מנהיגי הכנסייה והעובדים מכל הרמות": "עליהם לבקר כל צוות מחוזי לקבלת החלטות ולהבין היטב את עבודתו, לפתור במהרה כל בעיה או חריגה שעולה בקרב כל צוות מחוזי לקבלת החלטות, ובפרט לספק הדרכה וסיוע לצוותים חלשים יותר, כדי שאלה יוכלו לבצע את עבודתם במחוזותיהם בצורה טובה יותר." (מתוך "רישומים נבחרים של תולדות הסדרי העבודה של כנסיית האל הכול יכול"). הרהרתי במשמעותו של פסקה זו בזמן שעשיתי חשבון נפש על מצבי לאחרונה: מה היתה הסיבה לכך שכה שנאתי שהמנהיגים הבכירים מגיעים לכנסייה? מדוע לא אפשרתי להם להשקות את הכנסייה לצדי? האין היה זה משום שדאגתי שאם הם יגיעו לכנסייה, הם יבינו שאיני עובדת בהתאם לאמת או לרצון האל, ואז הם יטפלו בי כדי לפתור בעיה זו? יתרה מכך, האם לא פחדתי שהגעתם תשבש את תכניות העבודה שלי? האם לא פחדתי שהם ישתפו טוב ממני ויגרמו לי לאבד את מעמדי המיוחס בלבם של אחיי ואחיותיי? אילולי באו, יכולתי להמשיך בתכניות עבודתי כאוות נפשי. גם אם שיטות העבודה שלי לא תאמו לאמת או לרצון האל, איש לא היה יודע על כך ובוודאי לא מטפל בי או מותח עליי ביקורת. באופן זה, מעמדי בקרב אחיי ואחיותיי היה רק גדל, והייתי זוכה למעמד יציב יותר. כל האחים והאחיות בכנסייה היו מביטים בי בהערצה, מתפעלים ממני ומצייתים לפקודותיי. כל הכנסייה היתה סובבת סביבי. האין זו מטרתי האמיתית? האם לא זממתי להוציא את אלוהים מלבותיהם של אחיי ואחיותיי כדי שאוכל לייצב את מעמדי בלבבותיהם? האם לא הייתי דוגמה חיה ונושמת של רעלי התנין הגדול האדום כאש: "השמיים גבוהים והקיסר רחוק מהעין," "אין מלך זולתי"? בהמשך, קראתי את דברי האל: "הוראת מוסר פאודלי והנחלת ידע על תרבות עתיקה זיהמו את האדם זה מכבר והפכו את בני האדם לשדים בכל מיני גדלים. …פניו של האדם מלאים ברצח, ובכל מקום, יש מוות באוויר. בני האדם רוצים לגרש את אלוהים מהארץ הזו. …הוא רוצה למחות את כל כולו של אלוהים במכה אחת, לפגוע בו ולהתנקש בו, והוא מנסה לפרק את עבודתו ולהפריע אותה. איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להיות במעמד שווה לו? איך ייתכן שהוא יסבול שאלוהים "מפריע" לעבודתו בקרב בני האדם על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים לחשוף את פרצופו הדוחה? איך ייתכן שהוא יניח לאלוהים להפריע את עבודתו של השטן? איך ייתכן שהשטן הזה, הרותח מזעם, יניח לאלוהים להחזיק עוצמה על פני האדמה? איך ייתכן שהוא יודה מרצונו בתבוסה? ארשת פניו הדוחה התגלתה במערומיה, ולכן אי-אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות, ובאמת קשה לדבר על כך. זו מהותו, הלא כן? …שדים ורוחות רעות…משתוללים ללא רסן על פני האדמה והם סוגרים על רצונו ומאמציו הקפדניים של אלוהים והופכים אותם לבלתי חדירים. איזה חטא קטלני! איך ייתכן שאלוהים לא ידאג? איך ייתכן שאלוהים לא יתמלא בחמה? הם גורמים לעיכוב והתנגדות חמורים לעבודתו של אלוהים. הם מרדנים מדי!" ('עבודה והיווכחות (7)' ב'הדבר מופיע בבשר'). במטרה לשלוט באנושות ולתבוע את ריבונותה, התנין הגדול האדום כאש נלחם במלוא הכוח בבואו של אלוהים. הוא לא אפשר לאלוהים להשיג אחיזה כלשהי בענייני האדם, לחשוף את פניו הדוחות של השטן, להפריע את תכניותיו או למשול בתחומו של השטן. לכן הוא התנגד נמרצות לעבודת האל, שיבש אותה, הרס והשמיד אותה לחלוטין. הוא דמיין לעצמו שיום אחד הוא יוכל להוציא את אלוהים בכוח מלבבותיהם של בני האדם ולממש את מטרתו הנתעבת – להפוך להיות הפוסק הנצחי של האדם ולהכריח את האנושות לסגוד לו. מה כבר היה ההבדל בין מחשבותיי לבין מעשיו של התנין הגדול האדום כאש? מכיוון שרציתי לשמר את מעמדי ולהבטיח שאוכל לפעול בדרכי מבלי להיות מוגבלת בעבודתי, לא רציתי לאפשר למנהיגים או לעובדים אחרים לפקח או להשגיח על עבודתי. לא רציתי שמישהו יחטט בעבודת הכנסייה שלי או ישקה את האחים והאחיות שלי. מדוע לא רציתי זאת? האין הסיבה לכך היתה כי רציתי לשלוט באחרים ולתבוע עליהם ריבונות? האין מטרתי היתה להכריז על עצמי כמלך ושליט ארצי על אחיי ואחיותיי? ראיתי שהרעל של התנין הגדול האדום כאש – שנתן דרור ליהירות ולשיגעון גדלות – כבר חדר לליבת הווייתי. על פני השטח, עבדתי כדי למלא את חובתי, אך בלבי היו מניעים נסתרים. במציאות, רציתי להקים ממלכה משל עצמי היוצאת נגד אלוהים ומחבלת בביצוע רצונו של אלוהים. אופיי היה מפחיד במיוחד! אילולא התגלותו הקשה של אלוהים והשיפוט בדברי האל, לעולם לא הייתי יודעת עד איזו דרגה השטן היה משחית אותי ועד כמה הייתי מתנגדת לאלוהים. לעולם לא הייתי נוכחת לדעת שמזימה שטנית נרקמה עמוק בתוך נשמתי, ושאופיי ומהותי הושחתו.

תודה לך אלוהים על התגלויותיך ונאורותך, שאפשרו לי להבחין באופיי השטני. אני רואה שאני למעשה בתו של התנין הגדול האדום כאש ושל הארכי-מלאך. אלוהים, אני נשבעת לחפש את האמת בשקדנות ולהבין יותר לעומק איך הרעל של התנין הגדול האדום כאש פגע באופיי. אני נשבעת, אף יותר, לקבל את הפיקוח וההשגחה של עובדים ומנהיגים אחרים. אקבל את הטיפול והגיזום של כולם. אמקם את עצמי תחת פיקוחה של כל הקהילה כדי שאוכל למלא את חובותיי באופן מצפוני, כדי לנחם את לבך.

פוסט בנושא דומה

  • הקריטריונים של אדם טוב באמת

    מורן העיר ליניי, מחוז שאנדונג מאז שהייתי ילדה, תמיד ייחסתי חשיבות גדולה לאופן שבו בני אדם אחרים ראו אותי ומה הייתה הערכתם כלפיי. כדי שאוכל ל…

  • על מאמין יהיר ששינה את טבעו

    ג'אנג ייטאו, מחוז חנאן "אלי, עבודתך כה מעשית, כה מלאה בצדק ובקדושה. זמן רב כל כך שאתה עובד בסבלנות רבה למען כולנו. בעבר האמנתי באלוהים, אבל לא נהגתי …

  • הדרך היחידה להימנע מאסון

    מאז רעידת האדמה בסיצ'ואן, נזהרתי ודאגתי שיום אחד עלול לפגוע בי אסון. בעיקר לאחר שראיתי שהאסונות מחמירים, ושרעידות האדמה נעשות תדירות יותר, החמיר הפחד שבי מפני אסון קרב. כתוצאה מכך, ביליתי ימים שלמים בתהייה על אילו אמצעי זהירות עליי לנקוט כדי להגן על עצמי במקרה של רעידת אדמה.

  • מדוע הלכתי בדרכם של הפרושים?

    סושינג, מחוז שנחי אני אדם שחצן ויהיר, ומעמדי היה נקודת התורפה שלי. במשך שנים רבות במסגרת אמונתי, הייתי כבולה למוניטין ולתפקיד, ולא יכולתי להיחלץ מכך.…

  • מהו טבעה של אהבת האל?

    בכל פעם שאני רואה את הפסקה הבאה מדברי אלוהים,"אם תמיד הייתם נאמנים אליי ותמיד אהבתם אותי, אך תסבלו ייסורים של חולי, את אילוצי החיים ואת נטישתם של חבריכם וקרובי משפחתכם, או אם תחוו כל אסון אחר בחיים, האם נאמנותכם ואהבתכם כלפיי יישארו בעינן?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'). אני מרגישה עצובה במיוחד – תחושה של אומללות מזדחלת בתוכי ולבי מביע את התמרמרותו האילמת: אלי היקר, איך אתה יכול להרשות לאלה שנאמנים לך ואוהבים אותך לסבול כך? כתוצאה מכך, התקשיתי להבין את כוונתו של האיש המשמש את רוח הקודש שאמר, "דרישתו האחרונה של אלוהים מן האדם היא אוהבת וכנה".